לתת טיפ זה לא מספיק

לשמחתי, מרבית האנשים שאני מכיר, מודעים כיום לצורך ולחובה המוסרית של מתן טיפ למלצרים באולמות אירועים. מלצרים מרוויחים כ – 70-100 ₪ לערב שאורך כשבע שעות, ובאופן תדיר הם מדורגים בתחתית טבלאות השכר במשק (ע"פ נתוני הלמ"ס). בנוסף הם חשופים לאיומי פיטורין, אי מתן זכויות סוציאליות, קנסות לא חוקיים כגון קנס על כלים שנשברים (לפי מחירון מופרז) ועוד.

למרבה הצער, גם כאשר בעלי השמחה נותנים טיפ, הם נותנים זאת בד"כ במרוכז לרב המלצרים / מנהל האירועים, ולא לכל מלצר באופן אישי. מבדיקה שערכתי בשנתיים האחרונות בעשרות אולמות ברחבי הארץ, ומתשאול של עוד מלצרים רבים, עולה כי אחוז המקרים בהם כספים אלו מגיעים לידי המלצרים הוא אפס. (0!).

חמורה עוד יותר העובדה שגם כאשר הטיפים ניתנים ישירות לידי המלצרים, במקרים רבים הכסף נלקח מהם בסוף האירוע. הם מאויימים בפיטורין ואינם מודעים לזכויותיהם כך שהם מוותרים על כספם ללא ויכוח. כספים אלו מחולקים בד"כ בין השף לרב המלצרים, ולעיתים חלק גם מגיע להנהלה. מדובר על סכומים שיכולים להגיע גם לאלפי שקלים בערב.

נשאלת השאלה – אז מה עושים?
ישנם מספר צעדים שאם ננקוט בהם יכולים להפחית את הסיכון שבאירוע שלנו זה יקרה.

א. לבחור באולם בעל "תו חברתי" של עמותת "במעגלי צדק". תו זה מאפשר לך לדעת שלפחות זכויות בסיסיות כמו שכר מינימום ותנאים סוציאליים משולמים לעובדים. עם זאת, בשיחה עם העמותה הובהר שהתו אינו מפקח גם על כספי הטיפ, כך שהמאמר רלוונטי גם לאולמות אלו. התו קיים בינתיים בעיקר (אך לא רק) באיזור ירושלים.
ב. למנות אדם שיהיה אחראי על כספי הטיפ. לתת לו לקרוא מאמר זה מראש.
ג. להביא את הכסף לאולם בשטרות קטנים (204050) לפי מספר המלצרים המשוער. (בערך מלצר לכל 20 איש + עוד 5 עובדי בר ניקיון לשיקולכם).
ד. בשום פנים ואופן אין לתת את הכסף באופן מרוכז לרב המלצרים. גם אם הוא נראה נחמד / אוהב / חובש כיפה אל תעמידו אותו בניסיון. תנו את הכסף בדיסקרטיות למלצרים עצמם.
ה. מומלץ לשוחח בשקט עם אחד המלצרים ולשאול :"אם ניתן לכם כסף ביד – ייקחו לכם אותו?" אם התשובה היא חיובית – לתת את הכסף בחשאיות. מומלץ גם לומר למלצרים שאתם עו"ד / פעילים חברתיים, ושיאמרו לכם אם הכסף נלקח. כך לפחות תוכלו לדרוש חזרה מהאולם את כספכם.
ו. ולבסוף, להפיץ מאמר זה לכל מכריכם, בדגש על מי שעומד לערוך אירוע.

השמחה הבאה שלנו לא תבוא על גבם של אנשים עשוקים ומנוצלים.

צביקי וייל, במעגלי צדק