אהבה בנישואין

מאמר בנושא זוגיות בנישואין
מאת: הרב שמואל יניב

מי לא רוצה שחיי הנישואין שלו יפרחו ? עומק הקושי שבזוגיות, והאושר הטמון בה.

פורסם באתר מודעות - http://www.mudaut.org/articles...

הקושי בחיי הנישואין  

בנין האהבה הוא הדבר המסובך ביותר. שכן יש בו סתירה פנימית:

יעודה החשוב ביותר של האהבה הוא לממש את אישיותו היחודית של האדם, ומכאן שאדם צריך לאהוב את עצמו יותר מכל דבר שבעולם, כדי להבטיח את קיומו ולהגשים את תכלית חייו. ומכיוון שכל אדם בין איש ובין אשה נברא בצלם יחודי, הרי שבהכרח יהיו ביניהם ניגודים. וכדי שיבנו בית לשניהם, צריך לקבל הכרעות על הדרך, ועל סדרי עדיפות.

ומכאן שכאשר תצליח האשה לאכוף הכרעה, אזי הבעל יחוש שעולמו מקופח. וכן אם הבעל יאכוף את הכרעתו, אזי האשה תחוש מקופחת.
וכאשר אחד מן השנים יחוש מקופח אזי יחוש גם מנוצל, והתוצאה שיהיה עצוב וממורמר. ובמקום אהבה יחוש איבה, והזולת ישיב לו בבוז. והבית יהיה במחלה ובמלחמה.
אם כן כיצד יתהוו אהבה ומחילה בעולם של שני ניגודים במהות זהותם? וכי ניתן למצוא דרך שכל ההולכים בה יהיו מרוצים?

הפתרון - אהבה ורגישות

יסוד ההשקפה הרוחנית של התורה, שעל אף שהעולם נראה מלא סתירות הרי הוא עולם אחד, ויעודו הגדול של האדם הוא לאחד ולהשלים בין הסתירות. "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד". "אב אחד לנו וא-ל אחד בראנו". "ואהבת לרעך כמוך". אלוקים שהוא אחד ברא עולם אחד ומחיה אותו באהבתו ומזה הוא רווה נחת.

ככל שנצליח יותר להתרומם, להיבנות ולבנות שלמות יותר מקיפה, אזי נהיה שלמים וגם מאושרים, שכן הצלחנו להגשים ולספק את יעודנו. ולכן עלינו לסלק מעלינו את ההשקפה הצרה והצרורה של אני ואפסי עוד ..
בנין משפחה הוא הפסיעה הראשונה להגשים את החזון לחברה מתוקנת ומאושרת. ומשמעותו של בנין משפחה, שעל כל אחד מבני הזוג לעשות הכל כדי להיטיב לזולת. ראשית על כל אחד מהם לעשות מאמץ כן להבין את הנפש המיוחדת של  זולתו ולדעת מה גורם לו נחת והתרגשות. ומה גורם לו סלידה, על איזה דברים אינו מסוגל לוותר מה משעמם אותו. יש להעניק לזולת חופש מחיה, חופש ביטוי לזהותו, יש להתבונן בו בעין טובה וללמד עליו זכות וכל זאת בלי להכנס יותר מדי לנשמתו.

וכאשר יבין כ"א את זולתו יפעל בהתאם לכך באופן מעשי. כלומר: יוותר, יסייע ויקרין סובלנות וחיבה. וכן יגלה בשפת הגוף שהוא מכבד את זולתו ושמח בקרבתו. וכאשר שניהם יפעלו בדרך זו ייטב לילדים וייטב לכל אחד מהם. העולם די גדול בשביל כולם. זו המשמעות של אהבת חינם - לתת בלי לצפות לתמורה בו זמנית, והעונג שלך הוא בלתת.

לזאת התכוון המשורר הנבואי בשירת הקודש. "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". פסוק זה היה חשוב ביותר למשורר, ולכן שנה אותו פעמיים. "שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני". בשינוי קל של [לראשי/ ראשי].

כלומר ראשית על האוהב לראות את יעוד אהבתו – רעייתו כמטרה. להבין את אישיותה – את הראש – להניח את ידו תחת ראשה. לתמוך באישיותה היחודית. להיות רגיש לכבודה. לעודד את חן הודה. "שמאלו תחת לראשי". ורק לאחר שהוא חש הזדהות וגם גילה את רגשותיו הנאים, אז תוכל להירקם ביניהם האהבה ויוכלו להיות אחד - "וימינו תחבקני" בצוף אהבה שכל אחד בזכות עצמו ושניהם – כשלמים יתמזגו באושר האחדות.

המעיל  שחיבר

ומשל נאה המשילו חכמים כיצד להעמיק ביחסים שבין שנים:
מעשה באב ובנו שבביתם היה רק מעיל אחד מחמם ונאה, הראוי ונחוץ לשימוש לשניהם. וכל אחד טען בתוקף שהבכורה והקדימה מגיעה לו. האב נימק את דרישתו שמעיל זה הוא שלו, וגם מצד הצדק הוא ראוי להעדפה, שהרי זקן נזקק יותר לחום, וגם רגיש יותר לכבוד. והרי מה נשאר לו לעת זקנה חוץ ממעט כבוד, כאשר הוא יוצא בין הבריות, וכי לא יצא ויהיה כאסיר בבית ?! והוסיף: אבל בני הוא צעיר כל החיים לפניו, וכן בריאות, אהבה והצלחה, אם כן גם ללא המעיל לא יהיה לו רע.

והבן טען בלהט, אבי כבר זכה לממש את עצמו בבנין משפחה והצלחה, ומה שלא הספיק כנראה שלא יצליח עוד לממש. אבל לי אין עדיין בית, אשה, פרנסה, מעמד. ומכאן שאני חייב לצאת ולבוא בין הבריות באופן מכובד. וללא מעיל דרכי נחסמת. והעוול הוא נורא.

ומכיוון שלא מצאו דרך להכריע מי עדיף על מי, ומי צריך לוותר למי, פנו לרב שיפסוק ביניהם. הרב שמע אותם. ולפני פסק הדין, ביקש שיחליפו תפקידים וכל אחד מהם יהיה מליץ יושר על זכותו של השני. כלומר האב ישכנע שהבן צודק, והבן ישכנע שהאב צודק. ויעשו זאת במלא הכנות, עם כל ההזדהות והמסירות, שאם לא, אזי יבחין הרב שגם התביעה לא נאמרה בכנות.
 
פתח האב: בני יקירי חייב לקבל בכורה על הבגד, שהרי משמעות כל חיי היא בהצלחת בני. ולשם כך בני נזקק למעמד של כבוד והבגד נחוץ לו יותר. וחלילה אם לא יצליח בני למצא  כלה, לבנות בית ולזכות בפרנסה, מה יהיה גורלו, לשבת בבית בודד? זה הרי ישבור את נפשי ורוחי. אם כן המסקנה היא הבגד צריך לשרת את מי שזה נחוץ יותר לקיומו וליעודו. עבורי הבגד הוא כדי להתענג מחום ומכבוד. אבל עבור בני הבגד הוא חפץ קיומי ממש. וראיה מכללי המוסר העברי "שמסלקין את המת מלפני החתן והכלה", כלומר העבר חשוב מאוד אבל העתיד חשוב ממנו.

והבן הרים עיניו אל אביו בכבוד והכנעה ואמר: בגד זה הוא של אבי, והוא  נחוץ לו כאויר, שכן אבי הגיע ב"ה לזקנה, ובעל שיבה ללא כבוד, הרי הוא כגוף ללא נשמה. צא ולמד מה נשאר לאבי לעת הזקנה, חוץ ממעט כבוד כאדם שנברא בצלם אלוקים. והרי התורה מצוה על כך במצוה יחודית "והדרת פני זקן, מפני שיבה תקום" וכי אפשר לבן להתכחש לאביו ולהיות כפוי טובה.

אני צעיר ויש לי חום טבעי ותקוה לעתיד. אני אדם בריא ויכול לעמול, וב"ה בעתיד גם אצליח לקנות לעצמי בגד נאה. ולכן בלתי אפשרי שבכבודי – במעיל - אזכה ממעילה בכבוד אבי, וכי זה יהיה לכבודי, שאין לי כבוד לשורשים, שאיני חש יראת כבוד כלפי אבי הזקן?!

שמע הרב והתרגש. פתח את הארון ולקח משם מעיל ונתן להם, עכשיו לשניכם יהיה כבוד מהמעיל וכבוד… שמחו האב והבן. אבל בקשו להבין מדוע נחוץ היה לרב שיעשו משחק של חילוף דמויות? הרי כבר היה לרב המעיל, אם כן  לא היה צריך  להכריע למי המעיל. אז מה יתרום המשחק הזה?

והרב השיב להם במאור פנים: וזה הרי היה העיקר עבורי… רוח חדשה בקשתי להכניס ביניכם, שתלמדו: כאשר כל אחד אומר זה שלי גם אחרים אומרים זה שלי ואין חסד בעולם ולא ישועה. אבל כאשר אתם טענתם באופן כה יפה ובלהט - זה של אבי זה של בני גם אני שמחתי לומר - זה שלכם.
ועוד, בעומק הדבר מסתבר שהמצוקה הגדולה שהטרידה אתכם לא היתה בעיקרה בגלל המחסור במעיל אלא מפני שלא הייתם קשובים לצרכים האמיתיים של זולתכם, לא היה ביניכם יחס של כבוד. כך שאפילו אילו אחד מכם ויתר לשני, לא יכול היה להיות לכך ערך חיובי, שכן הויתור היה ניתן מתוך ניכור ובוז, האיבה היתה מתגלה בשפת הגוף, ומכאן שהויתור היה מחריף אפילו את מערכת היחסים ביניכם וזה הרי העיקר, הכבוד והידידות שביניכם. ולא המעיל.

אבל עכשיו כשכל אחד מכם השתדל להבין את נפשו ורוחו של הזולת, ואמרתם זאת  במפורש בפה, נוצר הרקע החיובי להקשיב ולהיות סבלן. להבין שהזולת אינו אדם אכזר, שנוהג בכפיות טובה, וסרובו אינו נובע מהעדר רגש אחוה עמוק לקרובי משפחה. אלא שיש לו מצוקה עקב מחסור בצרכיו האמיתיים…

כדי להתגבר על האיבה בין האנשים ולהגיע לדרגה של "בצדק תשפוט את עמיתך" ו"הווי דן את כל האדם לכף זכות" עלינו לראות את היעוד הגדול של החיים בלרומם  באהבה  את הבריאה כולה. וככל שנבין יותר את היעוד השלם שלנו, ולא נחשוב באופן צר על האני הקטן שלי כאן ועכשיו, כך יקטנו האיבה והגאוה, ויגדלו הסבלנות והשמחה.

ולכן אחים, נשוב ונשנן לעצמנו את הפסוק בשיר השירים "שמאלו תחת ראשי" - חיוני להבין את הראש של הזולת, ולהניח ידינו בעדינות וברגישות לתמוך בו. ואז "וימינו תחבקני" תפרח האהבה במעגלים השונים.

אהבתם? שתפו חברים!



סמליל תגובות לכתבה   תגובות לכתבה


למאמרים בנושא זוגיות בנישואין
זוגיות בנישואין
למאמרים בנושא מסביב לחתונה
מסביב לחתונה
למאמרים בנושא יום החתונה
יום החתונה
למאמרים בנושא ניהול משק-בית
ניהול משק-בית
למאמרים בנושא דברי תורה לחתונה
דברי תורה לחתונה
למאמרים בנושא תפילות לחתונה וברכות
תפילות לחתונה וברכות