עד שהמוות יפריד בנינו

מאמר בנושא זוגיות בנישואין
מאת: יוני לביא

פתגם אמריקאי אומר "אם אתם רואים גבר שפותח את דלת המכונית לאשתו, סימן שזו או מכונית חדשה או אישה חדשה..." הרהורים נוקבים על אהבה, נישואין ומה שביניהם...

פורסם באתר שורש - http://www.shoresh.org.il

הבדרן האמריקאי, ג'רי סיינפלד, אמר פעם: "כשהתחתנתי עם אשתי היא הייתה בטוחה שאני המתנה הכי נהדרת שהיא קיבלה בחיים. שנה לאחר מכן היא התחילה להתלונן למה לא קיבלה אותי עם פתק החלפה...".

צחוק צחוק, אבל כולנו יודעים שמאחורי כל בדיחה מסתתר עניין רציני. גם אם לא נעים להגיד את זה בקול, אין ספק שאצל הרבה רווקים ורווקות חולפת לפעמים מחשבה מפחידה בראש - "איך לעזאזל אפשר להיתקע כל החיים עם אותו בן אדם?! ללכת לישון איתו בערב, ולקום לצידו למחרת בבוקר. לאכול איתו, לבלות איתו ולחיות יחד – לא שבוע ולא חודש אלא שישים שנה (!), והכול... רק איתו?!..."

האמת, התחושה הזו ממש מובנת.
כשאתה מחליף רכב כל שלוש שנים, מכשיר סלולארי כל שנה, כשהאופנה מתחלפת כל חודשיים, ואתה מזפזפ בין ארבעים ערוצים תוך שישים שניות, אתה באמת לא מבין איך אפשר להיות נשוי לאישה אחת עד מאה ועשרים. בדור שרגיל לתחלופות ושינויים בקצב מטורף, לא קל לנו עם דבר שנשאר קבוע ולא משתנה כל כך הרבה זמן.

אז מה עושים?

יש בעולם גישות שונות לעניין.

הנצרות הקתולית סגרה מראש את הדיון כשקבעה שחתונה זה כביש חד סטרי. אין דרך חזרה. תחשוב טוב, אחי, לפני. כי אחרי שאתה בפנים, זהו! נישואים אי אפשר לפרק, בשום תנאי (וואלה, עכשיו הבנתי למה כמרים ונזירות לא מתחתנים אף פעם...).

הוליווד ברחה לקצה השני. אתה יכול להיות בטוח שגם כשהזוג הלוהט מכריז, בסצנה הכי רומאנטית שהעלית בדעתך, על אהבה טוטאלית "עד שהמוות יפריד בינינו", זה יחזיק לכל היותר עד הסצנה הבאה. מקסימום עד הפרסומות.

בעולם המערבי יש כאלו שגם כשנמאס להם מהזוגיות הנוכחית הם מעדיפים לא לפרק את החבילה ("בגלל הילדים, אתה יודע...", וגם - כי פשוט אין כוח למשפט גירושין ארוך, מכוער ויקר). אז הם מתנתקים רגשית (מה שנקרא 'גירושין אמוציונאליים'). 'לחיות עם, להרגיש בלי'. את ההשלמות עם מחפשים מן הצד (יש מקומות ששם 'בגידה' זו כבר לא מילה גסה, ויש שאפילו מתפארים בזה). האם הדרך הזו מביאה באמת לאושר? שאלה טובה. גם לא ברור איך בדיוק ייראו ילדים שגדלו בבית שחיים בו אבא ואמא שלא אוהבים יותר זה את זה, אבל פשוט נשארים יחד כי אין להם כוח לשלם את מחיר הפרידה.

וכמובן, לא שכחנו את אלו שבחרו מראש לחסוך את כאב הראש ולא להתחתן בכלל.

האם יש בכל זאת אפשרות אחרת? האם קיימת דרך לאהוב באמת, אבל שזה לא ייבש או ישעמם?

אולי דווקא הזוג הראשון בהיסטוריה, יכול ללמד אותנו משהו בעניין.

אדם וחווה התחילו את חייהם המשותפים בגן עדן אוהבים ומאושרים. דבר אחד ייחד את הקשר שלהם. דבר חשוב שחסר לנו מאוד היום. הם היו פשוט... היחידים. לאדם לא היו עוד נשים אחרות לפנטז עליהן, ולחווה לא היו עוד גברים אחרים להתיידד איתם.
מה זה עושה לחיי הנישואין?

אל תשאלו, חבל על הזמן.

זוגיות מאושרת ומספקת תלויה מאוד בטוטאליות שלה. בהתמסרות המוחלטת אל הקשר ואל הצד השני.

אלא שלגבר (או לאישה) המודרניים זה דבר כמעט בלתי נתפס. אם אדם מגיע אל מתחת החופה עם ניסיון עשיר ורפרטואר מגוון של החברוֹת מהתיכון ומהצבא, הידידות מהאוניברסיטה ומחדר הכושר, כמובן גם העמיתות מהעבודה, שלא לדבר על כל הדוגמניות והנשים היפות מהסרטים, הפרסומות ומודעות הרחוב. כולן יושבות לו טוב טוב בראש ועל הלב. עם כל המשא הזה להגיע הביתה ולהתמסר לאשתו זה אפשרי בערך כמו לרקוד בלט עם מגפיים. האם אחד כזה יהיה מסוגל ל'התקשר לאשתו לגמרי "עד שהמוות יפריד ביניהם"? איפה?! יש מיליון דברים אחרים שמפרידים ביניהם. ההשוואות, החלומות והפנטזיות פשוט בלתי נמנעים. בקשר כזה – מבחוץ אתה רואה רק איש אחד ואישה אחת, אבל בפנים מתרוצצים שם המוני נשים וגברים. בלאגן שלם. להגיע ככה לקשר יציב, עמוק ומספק הופך להיות משימה בלתי אפשרית. גם המוטיבציה להשקיע בכדי להתגבר על בעיות וקשיים שצצים במהלך הזוגיות (ומי שיגיד לכם שאין לו כאלו הוא או אלמן או שקרן) פחותים כאשר המחוייבות וההתמסרות אינן שלמות לגמרי והאופציה של החלפה או פרידה עומדת כל הזמן על הפרק.

מה האלטרנטיבה?


אהבה אמיתית תהיה רק אם אשתך תהיה האישה היחידה שלך. לא רק במציאות אלא גם אלא בראש. בזיכרונות ובדמיונות. כדי לבנות דבר כזה חייבים להתמסר ולהשקיע. להיות בפנים עד הסוף, ולא לתת לשום דבר אחר להפריע ולהפריד. ככל שרף הנאמנות בין שני הזוג יהיה גבוה יותר גם איכות הקשר שלהם תהיה גבוהה יותר. לפי זה בגידה לא תהיה רק כשמנהלים רומאן עם אישה אחרת, אלא גם כלוטשים מבטים, מפלרטטים או מנהלים שיחות נפש עם מישהי שאינה אשתך. לרוב האנשים היום הדבר הזה נראה דמיוני לגמרי.
אלא שגם אהבת אמת יש להם רק בדמיונות...

ומה עם ההתחדשות, הגיוון, ההתרעננות? אתם שואלים, ובצדק.
נכון, זה חשוב מאוד. אבל יותר משנמצא אותם ברוחב השטחי, נמצא אותם בעומק. ספר הזוהר קובע שאהבה זו "נשמה אחת בגופים מחולקים". כשבאים בגישה ששנינו בעצם שני חצאים של אותה נשמה הדברים נראים אחרת לגמרי. כמו שלעולם לא נמאס לך מעצמך (למרות שלפעמים אתה באמת נודניק...), כך לעולם לא אמור להימאס לך מהחצי השני שלך. להפך. תוכלו להפוך את מרחבי הקשר שלכם למשהו ענק, אינסופי, שאפשר רק להעמיק ולהגדיל אותו עוד ועוד.
נכון, זה דורש הרבה עבודה ומאמץ. לזרוק ולהחליף בת זוג נראה לפעמים יותר קל, אבל כמו שמולדת יש רק אחת, אמא יש רק אחד, ואלוקים יש רק אחד, גם אישה ובת זוג – יש רק אחת. מי שמצטער שלא קיבל עם בן או בת זוגו "פתק החלפה" כנראה שבאמת לא הבין מהי אהבה אמיתית.
אהבתם? שתפו חברים!



סמליל תגובות לכתבה   תגובות לכתבה


למאמרים בנושא זוגיות בנישואין
זוגיות בנישואין
למאמרים בנושא מסביב לחתונה
מסביב לחתונה
למאמרים בנושא יום החתונה
יום החתונה
למאמרים בנושא ניהול משק-בית
ניהול משק-בית
למאמרים בנושא דברי תורה לחתונה
דברי תורה לחתונה
למאמרים בנושא תפילות לחתונה וברכות
תפילות לחתונה וברכות