איש ואשתו - חלק ג'- אופיו של הבית

הקמת הבית מתאפיינת לעתים בתחושה כי 'הגענו אל המנוחה ואל הנחלה'. מצאנו את שאהבה נפשנו, זכינו לחיות ביחד, להקים בית בישראל... חווית המימוש והבקשה לישב בשלווה משרות נעימות גדולה, אך גם מסוכנות מאין כמוהן.

פורסם בבאהבה ובאמונה, מכון מאיר - http://www.machonmeir.org.il

המימוש. הקמת הבית מתאפיינת לעתים בתחושה כי 'הגענו אל המנוחה ואל הנחלה'. מצאנו את שאהבה נפשנו, זכינו לחיות ביחד, להקים בית בישראל. מימשנו את חלומנו. לעתים ההרגשה הזאת היא פרי תחושת הזוג כבר בתחילת דרכו ולפעמים מופיעה תחושת המימוש לאחר שהקים הזוג את הבית שחלם עליו. חווית המימוש והבקשה לישב בשלווה משרות נעימות גדולה, אך גם מסוכנות מאין כמוהן. משהו בחוסנם של קירות הבית עלול להשכיח מן המתגוררים בו את מעורבותם לאשר מתחולל מחוצה להם. תחושת הביטחון והמחשבה כי הגענו אל פסגת ייעודנו יש בהן כדי למנוע התקדמות, וליצור בית הקופא על שמריו. הסכנה אינה מאיימת על ההתפתחות הפיזית של הבית, היא עלולה לפגוע בעיקר בתוכנו של הבית, בחוסנו הרוחני. זוג הנותן לכותלי הבית להוות מסך בפני העולם ומבקש להתמסר לשלוותו הפרטית, הופך עד מהרה את בית חלומותיו למשכן של אגואיזם ופרטיות, ואת גן העדן שהקים - לשממה מוסרית. הבית הופך עד מהרה כלוב של זהב משולל חיים, יופי נטול חן.

מבט כלפי מעלה. זוג התנאים הראשון בפרקי אבות, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, משרטטים קווי מתאר לבית יהודי ערכי. החשש הראשון הוא שתחושת המימוש בבית תאפיל על הצורך להתקדם, ללמוד ולהתפתח רוחנית ומוסרית. כנגד הסיכון הזה מדריך יוסי בן יועזר: "יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם" (אבות א, ד).
הפיכת הבית למקום שבו מתוועדים אנשי התורה מחוללת מהפכה בבית. השיח הוא שיח ערכי, והמבט מופנה כל העת כלפי ריבונו של עולם בשאלה "מה ה' אלוהיך דורש מעמך". בית שסעודות השבת שלו סובבות סביב תורה, ובני המשפחה שותפים לדיון ער ואינם מסתפקים ב'פינת דבר התורה' עבור פרוטוקול שמימי נסתר, מובטח לו לבית זה כי יזכה להתקדם כל העת.
הדרכותיו של יוסי בן יועזר נועדו לייצר עמדת נפש של מבט המופנה כלפי מעלה. לא ניתן להתאבק בעפר רגליהם של חכמים, אלא אם כן ניצב בעל הבית ברצפת ביתו ומתבונן מלמטה אל שיעור קומתם הנישא. בדומה לזה, על מנת לשתות בצמא יש להטות את הכוס כך שהמים ייזלו כלפי פיו של השותה המופנה כלפי מעלה. כך מובטח כי בני הבית יבנו בנפשם ענווה כלפי תורה, רצון לשתות עוד ועוד ולהרוות את צימאונם במימי התורה המחיים. כך יצא הבית מקיפאונו ויזכה לתנועה מתמדת.

מבט למטה. כאמור, יש בקירות הבית כדי להשכיח מן הדרים בו את אלה שנותרו בחוץ, אותן בריות שלא שפר עליהן הגורל, שנשללה מהן המנוחה ומעולם לא זכו לנחלה. קשה להבחין בצער הבריות מתוך נינוחות הבית שלנו. על כן מדריך יוסי בן יוחנן איש ירושלים כיצד בונים בית ירושלמי אמיתי: "יהי ביתך פתוח לרווחה" (שם משנה ה'). הבית נפתח לרווחה, האטימות ממנו והלאה, בני הבית מעניקים לעניים, ורואים את החסד כמשימת העל של ביתם. אמנם בית של חסד עלול ליצור בגומלי החסדים תחושה של עליונות כלפי המקבלים, על כן מדגיש ר' יוסי "ויהיו עניים בני ביתך". לאחר שהביטו בני הבית למטה וגילו מי נזקק לעזרתם, הופכים הם אותו לבן ביתם, שווה בין שווים.
כך, בהדרכתם המשותפת של זוג התנאים מקבל הבית את תוכנו המחייה, בית של תורה המזינה את יושבי הבית כל העת, ובית שיש בו חסד בלא גבול.

מבט בגובה העיניים. מסיים ר' יוסי את הדרכתו ואומר: "ואל תרבה שיחה עם האישה". מפליא הדבר, שהרי לא ניתן לבנות בית שכזה בלא שיחה עם האישה. למותר לציין כי בלא קשר ראוי בין איש ואשתו, סופם של התורה והחסד שהבית מפיק להישחק ולהעלם.
הרש"ר הירש בפירושו לפרקי אבות מבאר כי כוונת ר' יוסי להדריך כי השיחה, כלומר הזמן המוקדש לקשר הפרטי בין בני הזוג, לא יתפוס את מלוא החלל, אך הדיבור הערכי שביניהם יהיה תשתית לכל אשר יבנו ביחד: "'אל תרבה דברים' לא נאמר, שכן מפליגים חז"ל בשבחה של האישה... ובמיוחד כאשר מאמר זה בא סמוך למה שנאמר בעניין נכונות לעזרה לגמילות חסד... אין שיחה אלא בדברים שאין בהם עניין, אבל לא בדברים חשובים. כך אנו מוצאים 'שיחת ילדים', 'מיעוט שיחה'. האיש המכבד את אשתו לא ישעשע את אשתו רק בדברים בטלים ושיחת חולין, אלא ידון אתה על העניינים העומדים ברומם של החיים, וישמח להחליף אתה דעות והבנות"... נמצא שהמבט בגובה העיניים שבין האיש והאישה הוא הבסיס למבט כלפי מעלה (תורה) וכלפי מטה (חסד).